להיות או לא להיות

העולם המערבי (וגם קצת אבי היקר...) לימד אותי שמולטי-טאסקינג זה כוח על.

כלומר, אם הגיעה השעה 9 בבוקר הילדים בגנים, המדיח משמיע קולות בשצף, מכונת הכביסה כבר מסתחררת, הלחם הביתי מעלה ריח מהתנור ואני שותה קפה מול קובץ וורד שנכלל במסגרת 'עבודה' –

אני גיבורת על.

העידן הדיגיטלי המתאפיין בהצפת גירויים של וואטסאפ, פייסבוק ועוד שלל מתחרים על תשומת לבנו כמו מוסיף לנו עוד כמה כדורים לג'אגלינג הבלתי פוסק הזה.

אל מול הקרקס הזה שנקרא חיינו, הבודהיזם (וגם אמי היקרה...) מעניק לנו מתנה משנת חיים – קַשִּׁיבוּת (מיינדפולנס). בדרך זו מציעים לנו להפנות את תשומת לבנו באופן מכוון ונטול שיפוטיות לחוויות המתרחשות ברגע. מה שיקל על תחושת העומס, המתח והדכאון הרווחים סביב, ויאפשר נוכחות.

בתור מורה חדשה ליוגה, יכולה לשתף שלעיתים התנוחה הכי קשה עבורי היא המדיטציה, השהייה. ואולי בגלל זה אני יכולה להשתגע כשאני רואה את הזמן שלוקח לבן זוגי (או לילד נושא הגנים שלו) להתארגן בבוקר. ומיד נזכרת ב'שיפוטיות' שאני מבקשת להשיל מעצמי ומאחרים. ובכמיהה לשלווה ולנחת שאופפת את בן זוגי כשהוא משוטט בגינתו וער לשירה של כל עשב ועשב.

לו יהי.

לקראת השיטוט הבא, משימת קשיבות (מתנה גם עבור מי שלא תגיע...):

שבו בגינה, במרפסת, בטבע, והקדישו 3 - 5 דקות להקשבה והתבוננות בציפורים.

מה הן מעלות בכן?

נתראה בסיור הבא:

27.1.23, שמורת גמלא, משוטטים ברוח – ציפורים וחופש.

לפרטים נוספים והרשמה: https://did.li/do3fT

אלית.

בסרטון: צופיות נוכחות מחלון בית הוריי

(צילום: ידידיה לוטן)